הקולנוע הישראלי: מסרטי הבורקס ועד הדרמות שמגיעות לפסטיבלים בעולם
מסע בזמן דרך הקולנוע הישראלי: הסרטים הלאומיים, תקופת הבורקס, הגל החדש והדור העכשווי. ומה כדאי לראות כדי להכיר אותו.
הקולנוע הישראלי עבר דרך ארוכה מאז הסרטים הראשונים שצולמו בארץ. מתעמולה ציונית בשחור לבן, דרך הקומדיות העממיות של שנות השישים והשבעים, ועד לדרמות אישיות שזוכות להכרה בפסטיבלים הבינלאומיים, הוא משקף את השינויים שעברה החברה הישראלית. ההיכרות עם ההיסטוריה של הקולנוע המקומי היא גם היכרות עם השאלות שהעסיקו את ישראל בכל תקופה: זהות, עלייה, מלחמה, משפחה ושייכות. במאמר הזה נעשה סיור קצר בתקופות המרכזיות, ונציע דרכים להכיר את הקולנוע הישראלי לעומק.
הראשית: קולנוע של בניין הארץ
בשנות השלושים והארבעים, ובשנים הראשונות של המדינה, רוב הסרטים שהופקו בארץ נשאו מסר אידיאולוגי מובהק. הם תיעדו את ההתיישבות, את העבודה החקלאית, את קליטת העלייה ואת מלחמת העצמאות, והציגו את הצבר החלוץ כגיבור. רבים מהסרטים הללו הופקו כדי לגייס תמיכה בתנועה הציונית, בארץ ובחו״ל.
למרות שהם נראים היום פשוטים ולעיתים דידקטיים, לסרטים האלה יש ערך היסטורי רב. הם מספקים הצצה נדירה לנופים, לפנים ולאווירה של התקופה. חלק מהחומרים האלה שומרו ונגישים היום בארכיונים ובאתרים של מוסדות תרבות, ומי שמתעניין בהיסטוריה של הארץ ימצא בהם עניין רב.
סרטי הבורקס: קומדיה, עדות ופער חברתי
בשנות השישים והשבעים התפתח ז׳אנר שהפך לאחד הסמלים של הקולנוע הישראלי: סרטי הבורקס. אלה היו קומדיות ומלודרמות עממיות, שעסקו לעיתים קרובות במפגש ובמתח בין מזרחים לאשכנזים, בין שכונות העוני לצפון המבוסס, ובין ותיקים לעולים. הסרטים נבנו על דמויות מוגזמות, על הומור פשוט ועל סוף טוב שבו הפערים מתגשרים, לרוב באמצעות חתונה.
בזמנם ספגו סרטי הבורקס ביקורת חריפה מצד מבקרי קולנוע, שראו בהם סרטים זולים וסטריאוטיפיים. אבל הקהל אהב אותם מאוד, ורבים מהם הפכו לקלאסיקות שמשודרות בטלוויזיה עד היום. בשנים האחרונות זוכים הסרטים האלה לקריאה מחודשת, ויש מי שרואים בהם עדות חשובה לחוויה של העולים מארצות האסלאם ולמאבק על מקומם בחברה הישראלית.
הרגישות החדשה והקולנוע האישי
במקביל לסרטי הבורקס, צמח בשנות השישים והשבעים זרם אחר, שזכה לכינוי הרגישות החדשה. יוצריו הושפעו מהגל החדש של הקולנוע האירופי, ובמיוחד הצרפתי, ועשו סרטים אישיים, אינטימיים ולעיתים ניסיוניים. הם התרחקו מהסיפור הלאומי הגדול והתמקדו בבני אדם, בעיר, בבדידות ובחיפוש אחר משמעות.
הסרטים האלה לא תמיד הצליחו בקופות, אבל הם הניחו את היסודות לקולנוע הישראלי האמנותי. בשנות השמונים והתשעים הוסיפו יוצרים לעסוק בנושאים פוליטיים וחברתיים, כמו הכיבוש, הטראומה של המלחמות והמחאה, והקולנוע הפך לזירה של ביקורת ושל שאלות קשות.
המפנה של שנות האלפיים
תחילת שנות האלפיים נחשבת לנקודת מפנה בקולנוע הישראלי. הקמת קרנות תמיכה ממשלתיות וחקיקה שעודדה הפקות מקומיות, יחד עם דור חדש של יוצרים שלמדו בבתי הספר לקולנוע בארץ, הובילו לגל של סרטים שזכו להצלחה בארץ ולהכרה בעולם. סרטים ישראליים החלו להשתתף ולזכות בפסטיבלים בינלאומיים מרכזיים, וכמה מהם אף הגיעו לשלב המועמדות לפרס האוסקר לסרט הזר.
הסרטים של התקופה הזו מגוונים מאוד. יש בהם דרמות משפחתיות, סרטים על החוויה הצבאית, סיפורים מהפריפריה, מהחברה החרדית, מהחברה הערבית ומקהילות העולים. המשותף להם הוא הנכונות לספר סיפורים אישיים, מורכבים ולא תמיד נוחים, שמצליחים לגעת גם בקהל שאינו מכיר את ישראל.
מהקולנוע לטלוויזיה ובחזרה
בעשור האחרון, חלק מהכישרונות הגדולים של הקולנוע הישראלי עברו לטלוויזיה, וסדרות ישראליות זכו להצלחה בינלאומית חסרת תקדים. פורמטים ישראליים נמכרו לעיבוד בחו״ל, וסדרות מקוריות הגיעו לשירותי הסטרימינג הגדולים בעולם. הצלחה זו החזירה תשומת לב גם לקולנוע, ויוצרים רבים נעים היום בין שני העולמות.
במקביל, הקולנוע התיעודי הישראלי מתפתח מאוד. סרטים דוקומנטריים עוסקים בהיסטוריה, בפוליטיקה, באמנות ובסיפורים אישיים, ורבים מהם זוכים להכרה בפסטיבלים בארץ ובעולם. בישראל פועלים כמה פסטיבלים מרכזיים לקולנוע, שהם הזדמנות מצוינת להכיר את היצירה המקומית העדכנית.
איך להכיר את הקולנוע הישראלי
מי שרוצה להעמיק את ההיכרות עם הקולנוע המקומי יכול לעשות זאת בכמה דרכים:
- לבקר בסינמטקים, שמקרינים באופן קבוע סרטים ישראליים חדשים וקלאסיים
- להשתתף בפסטיבלי קולנוע, הכוללים לעיתים מפגשים עם יוצרים
- לחפש סרטים ישראליים בשירותי הסטרימינג ובאפליקציות של הערוצים
- לצפות ברצף בסרטים מתקופה אחת, כדי להבין את הרוח שלה
- לקרוא ביקורות ומאמרים על הסרטים, שמעשירים את ההבנה
ערב קולנוע ישראלי בבית, עם סרט בורקס קלאסי אחד וסרט עכשווי אחד, הוא דרך מהנה להבין כמה דברים השתנו וכמה נשארו דומים.
מה הקולנוע מלמד אותנו על עצמנו
הקולנוע הישראלי הוא מראה. הוא מראה את החלומות של הדור המייסד, את הפצעים של העולים, את המחיר של המלחמות ואת הגיוון של החברה. דרך הסרטים אפשר לראות איך השתנתה התפיסה של הגבריות, של המשפחה, של הצבא ושל המקום של כל קבוצה בחברה. היכרות עם הקולנוע הישראלי היא, במובן מסוים, היכרות עם הסיפור של המדינה כולה.
קולנוע ישראלי לכל המשפחה
לצד הסרטים למבוגרים, נוצרו בישראל לאורך השנים גם סרטי ילדים ונוער אהובים, שרבים זוכרים מילדותם. חלקם מבוססים על ספרי ילדים מוכרים, וחלקם עלילות מקוריות על חברות, על משפחה ועל התבגרות. צפייה משותפת של הורים וילדים בסרטים כאלה היא דרך נעימה להעביר את התרבות המקומית מדור לדור, ולספר לילדים איך נראתה הארץ בילדותם של ההורים והסבים.
לסיכום, מסרטי בניין הארץ ועד הדרמות שזוכות בפסטיבלים בעולם, הקולנוע הישראלי עבר מהפך מרתק. הוא שווה צפייה לא רק בזכות האיכות האמנותית שלו, אלא גם משום שהוא מספר את הסיפור שלנו, על כל המורכבות שבו.